פסק-דין בתיק ע"א 1642/05

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט אליהו קידר), מיום 9.2.05, בת"א 115049/01, שדחה את תביעת המערער בקובעו שהאירוע נושא התביעה אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

הרקע

2.         העובדות כפי שהן עולות מתצהיר המערער בבית משפט קמא הן כדלקמן: ביום 6.12.00 נהג המערער מעבודתו (כמכונאי רכב) לביתו. כשהגיע למענו, בסמוך לשעה 16:30, החנה את המכונית בסמוך לחצר הבית, וניסה לסגור את החלון לפני צאתו ממנה, כאשר לפתע התקלקל המנגנון המכאני של החלון. תוך כדי שהוא יושב בתוך המכונית, פתח המערער את הדלת, והתחיל לפרק את הריפוד הפנימי של הדלת במטרה לחשוף את מנגנון ההרמה של החלון. לאחר שהפריד את הריפוד, השחיל את ידו הימנית ברווח שנוצר בין הריפוד לגוף הדלת, כדי לדחוף עם היד את שמשת הזכוכית כלפי מעלה, וזאת כשרגלו הימנית בתוך המכונית והשמאלית מחוצה לו. כשיד ימין של המערער הגיעה למנגנון ההרמה של השמשה, דחף הלה בכוח את מנגנון ההרמה כלפי מעלה, ואז התנפצה שמשת החלון. המערער נפגע ביד ימינו ונגרם לו נזק גוף (להלן: " האירוע").

3.         המערער הגיש תביעה לבית משפט קמא, וביקש להכיר באירוע כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. המשיבות, שביטחו את המכונית בפוליסת ביטוח חובה תקפה במועד האירוע, כפרו בהתרחשות האירוע עצמו, וכן טענו שאפילו הוא ארע - אין מדובר בתאונת דרכים.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.         בית משפט קמא דן בשאלה אם האירוע הנ"ל נכנס לגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, וקבע שרק אם התשובה לשאלה חיובית - יהיה מקום לבחון את נכונות גירסת המערער (עמ' 2 שורות 26-23 לפסק הדין). בית משפט קמא קבע שהאירוע אינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים; הטיפול שטיפל המערער ברכב הוא "טיפול בית" ולא "טיפול דרך", כיוון שהוא לא נועד להקטין את הסיכון התעבורתי, ולא נעשה אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי; המערער הגיע לביתו ולא התכונן להמשיך בנסיעה. עוד נקבע שהאירוע אינו נכנס לגדרה של החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכאני של הרכב (עמ' 3 לפסק הדין). לנוכח קביעתו זו נמנע בית משפט קמא מלדון בשאלה האם האירוע התרחש כפי שטען המערער.

טענות הצדדים בערעור

5.         המערער משיג על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, סגירת החלון מהווה חלק מתהליך הירידה מהמכונית בתום הנסיעה בה. פעולת הנסיעה כוללת גם שימושי לוואי לנסיעה, לרבות פעולות הקודמות לה ופעולות המסיימות אותה. סגירת חלון המכונית בתום הנסיעה, מהווה חלק בלתי נפרד מפעולת נסיעה, וזאת על פי המבחן התעבורתי שקבעה ההלכה הפסוקה. לכן, נכנס האירוע בגדרה של ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, ובית משפט קמא לא היה צריך להידרש לחזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכאני של הרכב. לחלופין, יש לקבוע שהמערער נפגע תוך כדי הירידה מן הרכב. לחילופי חילופין, יש לפרש את המונח "תיקון דרך" על פי מהות התיקון, כך שהאירוע דנן בא בגדרו.

6.         המשיבות טוענות שיש לדחות את הערעור. לטענתן, אין לראות בניסיון לתקן את החלון כפעולת לוואי של חנייה, ומכל מקום אין לקשור בין פעולת התיקון ליציאה מן המכונית. במקום זאת יש לדון בשאלה אם עסקינן בתיקון דרך. לטענת המשיבות, תיקון חלון באמצעות פתיחת ריפוד הדלת ומנגנון החלון אינה פעולה אלמנטרית פשוטה אשר הנהג הסביר, שאינו בעל ידע וניסיון כשל המערער, היה מעלה על דעתו לבצע. לשיטתן, נהג סביר היה מותיר את החלון פתוח  ופונה לבעל מקצוע. לכן, עצם החלטתו של המערער לתקן את החלון על דעת עצמו, טרם יציאתו מן הרכב, אינה מעלה או מורידה מאופיו של התיקון - שאינו תיקון דרך. המשיבות מוסיפות שאין מדובר בתיקון חיוני לצורך המשך הנסיעה. גם מבחן הסיכון התעבורתי אינו מתקיים, שכן סגירת החלון לא נועדה להפחית את הסיכון שבנסיעה.

דיון והכרעה

7.         "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הפיצויים כדלקמן:

" 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

                        [...]

'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;" [ההדגשות שלנו]

בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום התקבלה לעתים העמדה שהדיבור "נסיעה ברכב" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה, באופן שאפשר לכלול בו מצבים רבים שעל פי המבחן התעבורתי ("עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה") יש לראותם כשימוש ברכב, גם בלא שיופיעו בפירוט הקזואיסטי של הגדרת תאונת הדרכים בחוק הפיצויים. זוהי עמדתו של פרופ' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, התשס"ה) 121-120.

8.         טענתו הראשונה של המערער היא, שיש לראות את פעולותיו כפעולות נלוות וחיוניות לנסיעה, ולחלופין, לירידה מן המכונית. לשיטתו, סגירת החלון היא פעולה אינהרנטית לעצם הירידה מן הרכב, וכיוון שהוא נפגע תוך כדי ניסיון לסגור את החלון - יש להכיר באירוע תאונת דרכים. אין בידינו לקבל טענה זו. יש להבחין בין מצב שבו משתמש ברכב נפגע תוך כדי סגירת חלון המכונית כפעולה רגילה טרם יציאתו ממנו (ואין אנו נוקטים עמדה בשאלה אם יש לראות פגיעה במצב דברים זה כתאונת דרכים), לבין מצב שבו משתמש ברכב נפגע תוך כדי ניסיון לתקן מנגנון מכאני של חלון שהתקלקל. אלו שני מצבים שונים, שהסיכון הטמון בהם שונה, והרציונל העומד בבסיס הכרה בפגיעה אגב כל אחד מהם תאונת דרכים - שונה.

בנסיבות דנן, ניסה המערער, לטענתו, לסגור את החלון כדי לצאת מן המכונית. ברם, לא כתוצאה מכך ארעה פגיעתו. הפגיעה ארעה לאחר שמנגנון הסגירה התקלקל, וכתוצאה מניסיון של המערער לתקנו. עיקר הפעולה שגרמה לפגיעת המערער טמון בניסיון התיקון, ולא בניסיונו לסגור את החלון. זאת ועוד. אנו סבורים שהפעולה שביצע המערער בניסיון לתקן את המנגנון אינה פעולה "רגילה" שמבצע אדם מן היישוב כפעולה הכרחית לצורך יציאה מן המכונית. אין זו דרכו הסבירה של משתמש במכונית לפרק את הריפוד כדי לחשוף את מנגנון סגירת החלון שנמצא מאחורי דופן דלת הרכב, ולדחוף את שמשת החלון בכוח כלפי מעלה. המסקנה המתבקשת היא, שהמערער לא נקט פעולה רגילה והכרחית לצורך יציאה מן המכונית, כך שפעולתו אינה באה בגדר נסיעה במכונית, ירידה ממנה או החנייתה.

9.         נותר לבחון אפוא האם עסקינן בטיפול דרך או תיקון דרך ברכב, כפי שהתייחסה אליו ההלכה הפסוקה. לטעמנו, אין לפנינו טיפול או תיקון דרך. נסיבות המקרה דנן אינן באות בגדרם של המבחנים שנקבעו לצירוף מילים זה בפסיקה: תיקון החלון לא נועד למנוע או להקטין סיכון תעבורתי (היסוד הפונקציונלי; ראו: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475, 482), שכן אין בחלון שנותר פתוח כדי לסכן את משתמשי הרכב, והא ראיה - המערער עשה שימוש ברכב, על אף שהחלון היה שבור, כדי לנסוע בו לבית החולים; התיקון לא בוצע אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי (יסוד הזמן), שכן המערער לא התכוון להמשיך בנסיעה; כמו כן התיקון בוצע בחצריו של המערער ולא בדרך (היסוד הגיאוגרפי).

10.        אכן, בתי המשפט נטו להגמיש את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה ולהרחיב את מעגל האחריות לפי חוק הפיצויים, ובכלל זה קבעו בתי המשפט שהשאלה אם מדובר בטיפול או בתיקון דרך תוכרע על פי מהות התיקון: " טיפול ותיקון שנוהגים לעשות בדרך ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע, היינו - תיקון וטיפול שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מקצוע לתיקון כזה או להביא את הרכב למוסך לשם תיקונו." (ת"א (שלום כ"ס) 3652/94 אלטמן נ' עילית (אמריקה) חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 2466, 2469; ראו גם: אנגלרד, לעיל, בעמ' 141-140). אולם בין לפי הגישה המצמצמת ובין לפי הגישה המרחיבה (על הגישה המרחיבה נמתחה ביקורת, ונאמר שהיא חוטאת לתכליתו של תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים; ראו אנגלרד, לעיל, בעמ' 141) - אין נסיבות המקרה דנן באות בגדר "תיקון דרך"; אנו סבורים כאמור שתיקון המנגנון המכאני של החלון אינו מסוג התיקונים שמבוצעים בלא סיוע של בעל מקצוע. נזכיר בעניין זה, שהמערער עובד כמכונאי רכב, ואינו הדיוט בכל הנוגע לתיקון או למצער לגישה לכלי רכב.